כיצד להפיק את המיטב מספר זה

בפתח הספר ברצוני לשתף אתכם הקוראים ברעיון שביסוד חיבור זה, ובמטרתו. הבחירה הזו אינה מובנת מאליה. לפעמים השיר, הספר או הציור פועלים את פעולתם דווקא בשל הערפול המכוון מצד היוצר, המותיר לכל אדם מרחב גדול דיו לפרש את היצירה בדרכו המיוחדת. לפעמים, ככל שהטקסט יותר פתוח, כך המשל והמטאפורה שהוא מציע נעשים חריפים ומסתוריים יותר.

התורה שבכתב והתורה שבעל-פה מיומנות היטב באמנות זו. אלפי שנים לאחר נתינתן אנו ממשיכים לצלול לתוך מעמקיהם של ה”סיפורים” והמצוות שבתורה, והלומדים שוקדים להבין כל מילה, היבט ורז של התורה שבכתב, כמו גם את לקחיהם של הנביאים, חכמת חז”ל, הסודות העליונים של המקובלים והתובנות הנפשיות של מורי הדרך עד לימינו אלה.

כמובן, הסכנה היא שעודף ערפל יגרום להחטיא את המטרה, ולקורא לא יהיה מושג מהי מטרת הדברים, או גרוע מכך, הוא יקבל רושם מוטעה לגמרי.

מטרתו של ספר זה קשורה באופן מהותי לשמו, ‘שבעים פנים’, ולכן ברצוני להסביר תחילה מדוע בחרתי בשם זה, בתקווה שכך יוכל הקורא להבין טוב יותר כיצד תבנית הספר ומטרתו ארוגים בשירים, באיורים ובפרצופים השונים שבו, וכיצד להפיק את המיטב מאוסף זה של רעיונות.

חז”ל מלמדים שישנם שבעים פנים לתורה. הם ממשילים את התורה לכדור בדולח שצבעו ואורו משתנים עם כל תזוזה קלה (במדבר רבה יג, טו; אותיות דרבי עקיבא). רבי יצחק לוריא, המקובל הגדול בן המאה ה‑16 הנודע בשם האר”י ז”ל, קובע כי לתורה ישנם 600,000 פנים. הדבר מקביל למסורת שבעם-ישראל ישנם שישים רבבות שורשי נשמה, כמו גם שישים ריבוא אותיות (שיר השירים רבה ו, טו). שתי מסורות חז”ל אלה מביעות רעיון אחד: לא רק את התורה ניתן לפרש בדרכים שונות, אלא גם את המציאות עצמה. במאה העשרים, גם הפיזיקה הקוונטית זיהתה את אי-האפשרות להעמיד תמונת עולם אובייקטיבית. הפיזיקאים מסבירים שהצופה האנושי גורם לכך בעצם נוכחותו, השוללת את האפשרות לתאר את המציאות במדויק, שכן היא משתנה ללא הפסקה.

כיוון שהרעיון דלעיל של שבעים פנים לתורה מציין רעיון כללי יותר של ריבוי דרכים להבין ולפרש את התורה, עולה השאלה מדוע נבחר דווקא המספר שבעים לייצג רעיון זה. 70 בגימטרייה שווה למילה סוד, המדרגה הרביעית מתוך ארבעה רובדי פרשנות התורה, המכונים פרדס. מערכת זו חושפת כי כל מילה, פסוק, סיפור ומצווה בתורה עשויים להתפרש בעת ובעונה אחת בארבעה רבדים שונים:

פ – פשט – המשמעות הפשוטה או המילולית של הכתוב.

ר – רמז – המשמעות העמוקה יותר, הנרמזת או המוצפנת בכתוב.

ד – דרש – המשמעות המטאפורית, הסמלית או המשלית של הכתוב.

ס – סוד – המשמעות הרזית או המיסטית, המתגלה באמצעות המסורת של תורת הקבלה.

 

הניב “נכנס יין יצא סוד” (עירובין סה, א) מבוסס על העובדה שהמילים יין וסוד עולות שתיהן 70 בגימטרייה. זהו סודו של הפסוק השני בשיר השירים: “יִשָּׁקֵנִי מנשיקות פיהו, כי טובים דֹדֶיךָ מיין”. הרעיה במשל נשגב זה היא עם-ישראל, והדוד, האוהב, הוא הקדוש-ברוך-הוא. אפשר לקרוא את הפסוק גם במשמעות של ‘טובים דודיך מתוך יין”. כאן, משמעות הנשיקות היא שה’ מגלה לנו את סודות התורה העמוקים ביותר.

כך ששבעים הפנים של התורה מגלים את מתיקותם של מעמקי התורה הנסתרים. ספר זה הוא אם-כן השתקפות של הפן שלי בכדור הבדולח המשתנה-תדיר של התורה, ניסיון יצירתי לשלב יחדיו את ברקי האור שקיבלתי והשגתי לאורך השנים. תקוותי ומטרת ספר זה הם שתקבלו מתוכו את ההשראה להעמיק עוד יותר לתוך אורה של תורה, ותזכו למצוא את פניכם המיוחדים משתקפים בסודות המופלאים הממתינים להתגלות.

אך המונח ‘שבעים פנים’ מבטא יותר מן הרעיון שישנם כמה רבדים בהבנת התורה. הוא מבטא גם את העובדה שבמסורת ישראל ישנם דרכים ועקרונות שונים וכשרים לחשוף רבדים חבויים אלו של פרשנות. במילים אחרות, ‘שבעים פנים לתורה’ פירושו גם שישנם שבעים (כלומר: הרבה) כלים לחפור אל תוך השכבות המורכבות של הטקסט היהודי.

למשל, מתחת לזרם התודעה האקראי לכאורה שבתלמוד מונח אוסף כללים מאורגן מאוד ביחס לדרכי פרשנות התורה. לעקרונות אלה יש אמנם יוצאי דופן, אך למעשה פועלת שם מערכת כללים מורכבת ועקבית מאוד. בנוסף לשלושה-עשר הכללים המפורסמים להיגיון תלמודי (י”ג המידות שהתורה נדרשת בהן) ישנם מאות תת-כללים החלים בכל רחבי התלמוד.

ממש כשם שכללים אלה מופעלים כשמנסים להבין את פשט התורה, בפרט כדי להסיק את ההלכות שעלינו לקיים, ישנן גם שיטות תקֵפות שנועדו לחשוף את רובדי הרמז, הדרש והסוד שבכתוב. אף-על-פי שאנו נוטים לראותן כחידושים של תורת הקבלה, הן פותחו למעשה על-ידי אותם חכמים שבתלמוד, אשר קיבלו אותן בשרשרת מסירה רצופה מסיני ולפעמים אפילו ממקור קדום יותר. חשוב לדעת גם שכמעט כל חכמי התלמוד שעסקו בבירור ההלכה היו בה בעת מעורבים גם בפיתוח המסורות הפנימיות, וחוו אותן.

בשירים, בציורים ובפרצופים הללו ניסיתי לשלב יחדיו לא רק רעיונות ומושגים מהתורה שבכתב ומהתורה שבעל-פה, ובפרט את מה שמלמדות אותנו הקבלה והחסידות, אלא גם לפעול על-פי השיטה שבה מתגלים סודות התורה. בכך כלולים שימוש בולט בגימטרייה, בראשי תיבות, סידור השירים בסדר האל”ף-בי”ת, שימוש בצורות האותיות והספירות כצורות אומנותיות, שימוש באותיות ובספירות כעקרונות מארגנים, צירופי אותיות, החלפת אותיות בתוך חמש קבוצות האותיות ושימוש רמוז בלשון נופל על לשון. השתמשתי בנדיבות גם בכלל התלמודי של גזירה שווה, המאפשר לחשוף קשרים עמוקים בין מילים ומשפטים המופיעים במקומות שונים בתנ”ך. בכל השיטות הללו השתמשו פרשנים במהלך הדורות, כמו גם אמנים שציירו פרקי תהלים, זמירות, קינות ופיוטים, וכן יוצרי כתבי היסוד של הקבלה.

למעשה, השיטות האמורות, שאני משתמש בהן ומזכיר אותן, הן רק מעט מזעיר מן המגוון העצום של שיטות שננקטו במהלך הדורות כדרכים תקֵפות לגילוי שבעים הפנים של התורה.

רבי יעקב בן הרא”ש (1269–1343), שהיה אחד מגדולי דורו, כתב פירוש מופלא לתורה, המכונה ‘בעל הטורים’. זהו אחד מן הספרים החשובים החושפים בצורה מרוכזת את השרשרת הבלתי נפסקת של דרכי חקירת הרמזים העמוקים ביותר הטמונים בפסוקי התורה. רבי יעקב צעד בעקבי אביו וחיבר גם את אחד מספרי הפסיקה החשובים בתולדות ההלכה, הלא הוא ‘ארבעה טורים’. על יסוד מבנהו הבסיסי של ספר זה כתב רבי יוסף קארו את חיבורו, ה’שולחן ערוך’, שהוא ספר היסוד בהלכה עד לימינו אלה.

יחד עם תרומתו הגדולה להלכה, פירושו של רבי יעקב בעל הטורים לתורה משמש גם כחוליה הכרחית במסירת השיטות שננקטו על-ידי חכמי המשנה והגמרא, כמו גם הגאונים וחכמי המסורה, כדי לגלות את הממדים העמוקים של התורה. בעל-הטורים נדפס במהדורות רבות של החומש.

יחד עם כל השיטות האמורות לעיל, כל שיר ופרצוף בספרנו זה גדוש ברמזים לפסוקים, לדמויות ולסיפורי תנ”ך, כמו גם למושגי יסוד המופיעים בתלמוד, במדרש, בכתבי קבלה ובתורות חסידיות. מפעם לפעם נוספו הערות קצרות כדי לסייע בהבנת הרמזים החבויים, אבל ברוב המקרים הנחנו לקורא להרהר בעצמו בקשרים הפנימיים וברמזים הדקים. כך יכולות יצירות אלה לשמש כעזר להתבוננות ומדיטציה במובן העמוק יותר.

אני מתפלל מעומק הלב שספר זה יפתח את שערי ההשראה עבור הקוראים בו, יהא אשר יהא הרקע התורני שלהם או מידת ההיכרות שלהם עם התורה. אין שיעור לעומקיה של התורה, ואין גבול לעונג הרוחני שבה. תקוותי ומטרת ספר זה שאתם הקוראים תזכו להשראה, ותוכלו למזג רעיונות מן המסורת הקדושה שלנו בדרך יצירתית המדברת ללבכם, ושתוכלו לשמר אותם כמוני בכל אמצעי שתרצו. זהו כלי יעיל להכיר את עצמכם, להתקרב לה’, להעמיק את הקשר שלכם עם התורה והמסורת היהודית ולהבהיר לעצמכם את האמונות שלכם ואת ייעודכם בחיים.

זהו היופי שבלהיות חלק ממסורת בת ארבעת-אלפי שנים, שבה רעיון התורה שבעל-פה חי וקיים. לכל אחד מאתנו ישנה היכולת, ואולי אפילו האחריות, להוסיף תובנות וטעמים חדשים לחוויה של להיות יהודי. כל דור מטביע את חותמו המיוחד על התפתחות המסורת שלנו, וכל יחיד מוזמן להוסיף את תרומתו הייחודית. אף-על-פי שיש לתורה גבולות וגדרים ברורים, המרחב לביטוי וליזמה אישיים כמעט אין-סופי. אני מתפלל שספר זה יצליח במעט לזרוע אצלכם זרעים של השראה בתוך מוחות פוריים, ויצית שלהבת של יצירה בלבבות פתוחים. בין כך ובין כך, אני מודה לה’ על המילים הכתובות כאן ועל ההזדמנות לחלוק את געגועיי ותקוותיי העמוקים ביותר לעולם של גאולה.