כְּשֶׁהָיִיתִי צָעִיר

הִתְחַלְתִּי לִפְרֹץ

נָתִיב חָדָשׁ בַּיַּעַר

 

עִם הִתְלַהֲבוּת וְאֵשׁ

פָּרַצְתִּי נָתִיב בֵּין הַשִּׂיחִים,

בְּמָקוֹם שֶׁרַק נָבִיא אוֹ טִפֵּשׁ

מֵעֵז בּוֹ לָלֶכֶת

 

פְּסָגוֹת גְּבוֹהוֹת וַעֲמָקִים עֲמֻקִּים

הָלַכְתִּי בְּקַלּוּת

עַד שֶׁהַשָּׁמַיִם הַכְּחֻלִּים וְהַבְּהִירִים

נַעֲשׂוּ מְעֻנָּנִים וְכֵהִים.

שָׁקוּעַ בְּמָבוֹךְ וּבְלִי כִּוּוּן

יָדַעְתִּי שֶׁעָלַי לְהַמְשִׁיךְ –

חֲלוֹמוֹת קָשִׁים נִפְתָּרִים

אֲפִלּוּ כְּשֶׁמִּתְגּוֹשֵׁשׁ בַּחֹשֶׁךְ

 

אָז פִּתְאוֹם

מָצָאתִי דֶּרֶךְ עַתִּיקָה

מִתְפַּתֶּלֶת מַקְבִּילָה לַנָּהָר

שֶׁזּוֹרֵם לַיָּם.

מַה שֶּׁפַּעַם קָרָאתִי חָדָשׁ

כְּבָר הָפַךְ לִהְיוֹת כֵּהֶה וְחַלָּשׁ.

הַדֶּרֶךְ הָעַתִּיקָה גִּלְּתָה סוֹדוֹת

שֶׁהִתְגַּעְגַּעְתִּי לִמְצֹא

 

לָכֵן, עִם כֹּחַ רַעֲנָן וְחָזוֹן

אֲנִי פּוֹרֵץ עַכְשָׁו נָתִיב חָדָשׁ

מַקְבִּיל לַדֶּרֶךְ הָעַתִּיקָה –

חֲלוֹמוֹת קָשִׁים נִפְתָּרִים

אֲפִלּוּ כְּשֶׁמְּסֻנְוָר מִן הָאוֹר