בִּתְמִימוּת וּבְכֵּיף
אָנוּ שָׂמִים מַסֵּכוֹת
כְּדֵי לְגַלּוֹת
הַיֵּשׁ הָאֲמִתִּי
מִי יָכוֹל לָדַעַת?
מִי יָכוֹל לְהַגִּיד?
שֶׁהַנִּסְתָּר מְגַלֶּה
מַה שֶּׁהַדָּבָר הַגָּלוּי
עֲדַיִן לֹא הֶרְאָה –
שֶׁשְּׁכָבוֹת שֶׁל מַסְוִים
אֵינָם יְכוֹלִים לְהַסְתִּיר
מַה שֶּׁמְּבַקֵּשׁ לִהְיוֹת יָדוּעַ
וְעַכְשָׁו שֶׁהַחֲגִיגָה מַתְחִילָה
אֲנִי מִשְׁתַּכֵּר
מֵרֹב גִּלּוּי אֱ־לֹהוּת (וְהַרְבֵּה יַיִן)
עֵת רָצוֹן לְהִתְמוֹדֵד עִם עַצְמְךָ
עַיִן בְּעַיִן
פָּנִים אֶל פָּנִים
בְּמַרְאָה שֶׁל זְמַן
שֶׁפִּתְאוֹם יָעוּף…
לְהַבִּיט לְרֶגַע
בְּתוֹךְ הַתְּהוֹם וְהַתֹּהוּ:
וְאָז מֵעַל הַגֶּשֶׁר
צִפּוֹר מַקִּיף מִלְּמַעְלָה –
אֶשָּׂא עֵינַי…
וּמִיָּד
אֲנִי נִמְצָא מֵעֵבֶר לַמָּסָךְ…
